<h1>ראבי"ה סימן אלף ס"ז</h1>
<h2>דף לט.</h2>
וקורט של חילתית משום דמפסקי לה בסכין דידהו ואע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר אגב חורפיה דחילתית מחלייא שמנונית ויהיב בה טעם לשבח ואסיר. וכן כל הדומה לו כגון צנון ושומין והחציר והבצלים. או אם חתכן בסכין ששחט בו וכן משמע נמי בפרק כל הבשר [חולין קי"א ע"ב]. ועבדו ואשתו של חבר הרי הן כחבר, ואפילו לאחר מיתת החבר הרי הן בחזקת עד שיחשדו וכן חצר שמוכרין בה תכלת הרי היא בחזקתה עד שתיפסל.
אמר רב חבי"ת בחותם אחד אסור. פירש ר"ת לשגרן ע"י ישראל או כותי החשוד, והחמירו בהן טפי מגוי שהרי רב גופיה פסק [ל"א ע"א] כר' אליעזר דיין שביד גוי מותר בחותם אחד, ולא כדפר"ש, וכל הסוגיא מוכחת דבישראל חשוד מיירי דמייתי מעבדיה דר' לוי, וכן אין לוקחין ימ"ח אלא מן המומחה, וכן משמע בפרק עד כמה [בכורות כ"ט ע"ב] שהחמירו עליהם טובא, וכדאמרינן גוי ציית עם הארץ לא ציית [עי' כ"ב ע"א]. והגירסא כמו שהיתה בספרים דלרב מפרש מאי שנא דפת מותר בחותם אחד טפי מבשר ויין. חמפ"ג מותר בחותם אחד. [חבי"ת], חתיכת דג שאין בה סימן בשר יין תכלת. חמפ"ג, חלב מורייס פת גבינה. ואין לוקחין ימ"ח אלא מן המומחה, פירוש יין מורייס חלב. ובישראל חשוד מיירי. וכן מח"ג מלח סלקונדרית וחילתית וגבינה. וכולן אם נתארח אצל בעל הבית מותר מאי טעמא בעל הבית לא שביק היתרא ואכיל איסורא ואמרינן ממאי דאכיל משדר ליה.
<h2>דף לט:</h2>
ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו. אפילו ביוצא ונכנס ואפילו איכא דבר טמא בעדרו. והדבש והדבדבניות אע"פ שמנטפין אין בהן משום הכשר משקה והכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה ועלה של חילתית וזיתי(ם ו)גלוסקאות המגולגלות ר' יוסי אומר השלח' אסורין. ופסק רב פפא [מ' ע"א] הילכתא עד שיהא ראש ושדרה של כל אחת ואחת ניכר ואי לא הוי טרופה ואסורה. ולגבי ציר קיימא לן [שם] שאם כלבית אחת שוטטת בו בסתומות ושתי כלביות בפתוחות מותרות.
<h2>דף מ.</h2>
אמר רב ברונא אמר רב קירבי דגים ועוברן אין ניקחין אלא מן המומחה. אין שם מומחה מאי אמר רב הונא עד שיאמר אני מלחתים. ומיהו היכא דאיכא מומחה לא סמכינן עלה ואין לוקחין אלא מן המומחה. תנו רבנן כסימני ביצים כך סימני דגים וכו'. ומסקנא כך סימני עוברי דגים ואילו הן סימני בצים כל שבודדת ומגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין או חדין טמאה חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה חלבון מבפנים וחלמון מבחוץ [טמאה] חלבון וחלמון מעורבין זה בזה בידוע שהוא ביצת השרץ. ובפרק אלו טרפות [חולין ס"ג ע"ב] מפורש הברייתא.
<h2>דף מ:</h2>
החגבים הבאים מן הסלולה אסורין מן ההפתק מותרין והנמכר לפני החנווני בסלולה אסורין מפני שהוא מזלף עליהן יין. וכגון שהחגבים כבושים ולא מבושלים כדמשמע לעיל [ל"ח ע"א] גבי גוי שהצית את האגם שאם לא נתכוין לגלויי אגמא אלא לבשל שאסורין. וכן יין תפוחים הבא מן האוצר ומן ההפתק ומן הספינה מותרין והנמכר בקטלוז' לפני חנווני אסורין מפני שמעורב בו יין. ונראה שאם יש בו ששים שמותר כדתנן [לקמן ע"ג ע"א] יין במים בנותן טעם, והכא בדיעבד הוא ושרי.
